שאלות ותשובות


מה אני יכול/ה לעשות כדי לעזור?

הדבר הכי קל הוא לחתום על העצומה. אך אנחנו נעריך מאוד אם תבקשו להירשם לפעילות ולקחת חלק פעיל בהפגנות. ניתן לעשות זאת בקלות באתר.

כל אחד ואחת יכולים לפעול במסגרת הפרטית שלו, אם זה בשכנוע בני משפחה, בתנועת הנוער, בבית הספר או בעבודה. מי שמקשור לחברי כנסת או פעילים פוליטיים יכול לפעול במסגרת הזו גם. אם כל אחד מאיתנו יעשה פעילות אחת בחודש למען המטרה, יהיה קשה מאוד להתעלם מאיתנו. 

האם אתם אנטי ישראלים?

אנחנו התארגנות של מאות ישראלים וישראליות מכל גווני הקשת ואורחות החיים. יש בינינו דתיים וחילונים, רבנים, אנשי רוח, תושבי יהודה ושומרון ואנשי שמאל. מה שמאחד אותנו הוא אכפתיות מהזהות הערכית של החברה והארץ. אנו פועלים מתוך אמונה שהחברה הישראלית לא רוצה לקחת חלק בחימוש משטרי רצח, וכי הדבר מהווה כתם על המוסר היהודי והאנושי שלנו.  

האם אתם מזוהים פוליטית?

איננו תומכים באף מפלגה או ארגון פוליטי. אנו פועלים מול כל חברי הכנסת למען קידום המטרה וזוכים לתמיכה חוצת קווים מרבנים, אנשי זכויות אזרח, חברי כנסת, סטודנטים, תלמידי ישיבות ותלמידי מכינות קדם-צבאיות.  

האם אתם קשורים לארגון BDS?

לא.

האם אתם פועלים בחו"ל?

הפעילות שלנו ממוקדת בעברית בארץ בלבד. אנו מנסים לעורר את העם בארץ לפעול למען עתידו ולמען זהותו וזהות ילדיו. איננו רוצים שהארץ שלנו תיקח חלק בחימוש משטרים רצחניים ולכן חשוב לנו שאזרחי המדינה יקחו חלק פעיל במאבק.

ישראל מייצאת הרבה נשק, זה לא בשליטתה לידי מי הוא יגיע

הטענה הזאת נכונה, אבל זה לא המצב במקרים המדוברים. על פי רוב, מדינת ישראל יודעת בדיוק למי היא מוכרת את הנשק ולידי אלו ידיים הוא מגיע.
ובכל זאת, נצייר לנו תמונה שבה מדינת ישראל מכרה נשק למדינה לגיטימית, וזו העבירה אותו הלאה למדינה שבה מתבצע רצח עם. במקרה כזה, אם הדבר באמת נעשה בתום לב, באמת אין זו האחריות של ישראל. אולם עלינו להפסיק למכור נשק לאותה מדינה, על מנת שהדבר לא יחזור על עצמו! בדיוק בשביל זה יש צורך בגוף מפקח, שיודע לבחון מה הסבירות שהנשק יפול לידיים לא נכונות ולאיים בהפסקת הסחר הביטחוני אם דבר כזה יקרה.

אם אנחנו לא נמכור להם, מישהו אחר ימכור להם, אז מה הבעיה?

ההשלכות הן לא הגורם היחיד שמשפיע על מוסריות של מעשה. יש חשיבות גם לאופי של המעשה. למשל, לא היינו הורגים אדם כדי להשתיל את האיברים שלו ולהציל שלושים אנשים אחרים, למרות שהתוצאות חיוביות בהסתכלות התועלתנית. עצם מכירת הנשק היא מעשה שאיננו מוסרי, גם אם בכך שלא מכרנו לא מנענו את הרצח. יש פה אמירה: אני לא לוקח בזה חלק.

ישראל לא המדינה הכי אהודה בעולם, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לוותר על יחסים טובים עם כמה שיותר מדינות

האנוכיות לא יכולה לגבור על המוסריות. האם נרצה ביחסים עם מדינות שטובחות באנשיהן? בוודאי כשמדינות אלו אינן כוח גלובלי משמעותי, אלא מדינות קטנות שמודרות על ידי רוב העולם המערבי בעוון מעשיהם. הטענה הזאת מנסה לכסות על רדיפת הבצע של חברות הנשק – אלו לא יחסים טובים שאנחנו מחפשים, אלא לקוחות.

הרבה פעמים היחסים עם משטרים רצחניים חזרו אלינו כבומרנג. זוכרים את אידי אמין וחטיפת המטוס לאנטבה? חייליו אומנו בישראל, הוא עצמו עבר קורס צניחה בארץ, אפילו הטרמינל בו הוחזקו החטופים תוכנן ונבנה בידי חברת סולל-בונה הישראלית. זה לא מנע מהדיקטטור המטורף להפנות לנו עורף ולתמוך במחבלים. 

אם נפסיק למכור למדינות האלו נשק הכלכלה שלנו תיפגע וגם תעשיית הנשק, ולא תוכל לייצר נשק חיוני לצה"ל. בנוסף לזה, המון עובדים בתעשיית הנשק יפוטרו.

היצוא הביטחוני למדינות שבהן מתבצע רצח עם מהווה חלק זעום מכלל היצוא הביטחוני של מדינת ישראל. ספק אם הפסקת היצוא למיאנמר, דרום סודאן (שאר המדינות) יהווה פגיעה משמעותית בתעשייה הביטחונית, ובוודאי שווה הפגיעה הקטנה הזאת בשביל השכר המוסרי שנרוויח ממנה.
מלבד מיאנמר, יתר המדינות שבהן מתבצע רצח עם נמצאות באפריקה. בשנים האחרונות יצוא הנשק לאפריקה הוא כ-5% מכלל יצוא הנשק, כך שניתן להסיק שחלקן של דרום סודאן, אריתריאה וקמרון מתוך חמשת האחוזים הללו הוא זעום.

בנוסף לזה, חברות הנשק זוכות להטבות המס גדולות מאוד. רפאל ואלביט נמצאות על פי רוב ברשימת עשר החברות בעלות הטבות המס הגבוהות בישראל. אותם סכומים זעומים שיופסדו כתוצאה מהפסקת הייצוא למדינות הרצחניות היו מיועדים לכיסים פרטיים מלכתחילה.

איפה עובר הגבול? נשק תמיד הורג, בואו נפסיק למכור נשק וזהו

כולם מסכימים שנשק זה דבר רע, ואם היינו יכולים היינו מעדיפים להימנע מלהשתמש בו ולמכור אותו. אבל זה לא המצב לדאבוננו. על מנת להתקיים, מדינת ישראל צריכה למכור נשק, ואיננו מנסים לטעון אחרת.
ובכל זאת, צריך להבדיל בין מכירת נשק למדינות כמו קרואטיה או הודו לבין מדינות שבהן מתבצע רצח עם כמו דרום סודאן או מיאנמר. איפה עובר הגבול? מה עושים במקרי קצה כמו בפיליפינים ובמשטרים בדרום אמריקה? המקרים הללו מורכבים ואין תשובה חד משמעית, אולם ברור שצריך להיות פיקוח, גוף שיקבע מהם הגבולות וידאג לאכוף אותם, כל מקרה לגופו.

יש לך שאלות אחרות שצריכות מענה?

ניתן לשלוח שאלות נוספות למייל: ​כאן.​​​